עבוד נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. התובעת, ילידת 1953 בת 60 כיום, מורה במקצועה, עתרה נגד הנתבעת לפיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – החוק), בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה, בתאונה שאירעה לה ביום 03/12/08 (להלן - התאונה).

2. אין מחלוקת בין הצדדים לעניין החבות על פי החוק.

3. פרופסור סודרי מונה כמומחה מוסכם מטעם הצדדים להערכת נכותה של התובעת בתחום האורטופדי (להלן – המומחה).

המומחה קבע, בחוות דעת מיום 04/04/11, כי לתובעת לא נותרה נכות אורטופדית צמיתה כתוצאה מהתאונה.

בנוסף קבע המומחה, כי תלונותיה הינן כתוצאה של מצב רפואי קודם ("קשיים בהליכה, בעמידה ובישיבה ממושכת, זמן רב קודם התאונה, עקב עודף משקל ודליות ברגליים" וכן "הממצאים בדימות של ע"ש מותני על רקע שינויים ניווניים, הקיימים גם בע"ש צווארי גבי").

4. ב"כ הצדדים חלוקים באשר לגובה הנכות הרפואית, השפעת הנכות אם קיימת על תפקודה של התובעת וכן באשר לפריטי הנזק וגובהם.

5. לאחר שמיעת עדות התובעת והמומחה, ועיון בסיכומי ב"כ הצדדים ובמסמכים הרלוונטיים, שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות:

5.1. נכות רפואית –

התובעת חולקת על קביעת המומחה לעניין שיעור הנכות הרפואית. לגרסתה היה על המומחה לקבוע נכות רפואית בשיעור של 10% שהינה תוצאה של פגיעותיה בתאונה.

טענה זו נדחית. המומחה, בחוות דעתו וחקירתו בפניי, נותר עקבי בקביעותיו אשר לא נסתרו, ובשים לב לעברה הרפואי של התובעת (על פי התיעוד שצורף ומצוין בחוות דעת המומחה), שוכנעתי להעדיף קביעות אלו על פני טענות התובעת בעניין זה.

בנוסף, נדחית טענת התובעת לפיה המומחה בחוות דעתו לא התייחס לענין אשפוזה של התובעת לאחר התאונה. ענין זה מצוין במפורש בעמודים 1 ו-4 לחוות הדעת.

עוד נדחית הטענה לפיה טעה המומחה בקביעתו לפיה "התאונה הנדונה לא היתה בעלת קינמטיקה קשה". גם על פי המסמכים שצורפו לתצהיר התובעת ניתן לקבוע כי לרכבה של התובעת נגרם נזק קל יחסית. בהקשר זה יצוין כי בניגוד לנטען בסעיף 2 לתצהיר התובעת (לענין אי הפניה לקבלת טיפול רפואי מיד לאחר התאונה), גם על פי טופס המיון נרשם מפי התובעת כי כאביה גברו בלילה שלאחר התאונה.

אשר על כן, קביעות המומחה בחוות דעתו לא נסתרו. אי לכך, אני קובע כי לא נותרה לתובעת נכות רפואית בעקבות התאונה.

5.2. נכות תפקודית –

התובעת העלתה בסיכומיה טענות בעניין שעור נכותה התפקודית כתוצאה מהתאונה.

בשים לב לקביעות המומחה בחוות הדעת ולהעדר נכות רפואית צמיתה, נדחות טענותיה של התובעת בעניין זה.

אשר על כן, אני קובע כי לא נותרה לתובעת נכות תפקודית כתוצאה מהתאונה.

5.3. נוכח האמור לעיל , אני מעריך את נזקיה של התובעת כדלקמן:

5.3.1. כאב וסבל